יום חמישי, 28 ביוני 2012

זה שיר פרידה...

לא, לא, אני לא הולכת לשום מקום...זה יובל שנפרד מביה"ס היסודי והשבוע הוא והחבר'ה לשכבה חגגו את זה במופע סיום משגע!

אני מודה! קיטרתי לא מעט, החל מהשלב בו שמעתי שמביאים במאיות מקצועיות כדי להוריד לחץ מהמחנכות שבדרך כלל אחראיות על ההפקה (ממש הורידו לחץ! בסופו של דבר המחנכות תיזזו בלי הפסקה, באחת השיחות שלי עם המחנכת היא כמעט נרדמה לי בטלפון מהעייפות המצטברת ובכלל נדמה לי שעם סיומה הרשמי של שנת הלימודים, הן הולכות לישון לפחות שבוע ברציפות)...

המשכתי לקטר גם על החזרות הארוכות, מילא שהיו על חשבון הלימודים (סבבה לילדים, לא סגורה לגבי מה חושבים ההורים על זה), אבל חזרה גנרלית שהתחילה בחמש וחצי והסתיימה באחת עשרה בלילה? סיום כיתה ו'...לא הצגה ב"הבימה"...הלו!

קיטרתי גם על זה שלא היתה לי זוית צילום מושלמת כדי לתפוס את בני מחמדי בכל צעד וצעד שלו במהלך המופע...אבל אתם כבר מכירים אותי, קוטרית...זה לא באמת אמור להפתיע אתכם...

ההכנות למופע החלו בסודיות שלא היתה מביישת מבצע של המוסד, אסור היה לנו לראות, לשמוע או לנחש מה יהיה שם...כל פתק מסגיר שהיה זרוק בתיק נחטף לנו מהיד כאילו מדובר בתוכנית פעולה לפיצוץ הכור הגרעיני באירן...
אני השתדלתי לשתף פעולה עם העניין מול יובל, אבל מאחורי הקלעים הייתי צריכה להיות מעורבת, כך שאת הרעיון הכללי ידעתי (שלא לדבר על זה שאת התפאורה ראיתי כמה ימים לפני המופע כי המורה לאומנות שעיצבה אותה, קראה לי להתייעצות)...

התקופה האחרונה לא היתה קלה ליובל (האמת, כמעט כל השנה האחרונה לא היתה לו קלה)...הלחץ הטבעי והחששות מהמעבר לחטיבה (את סיפורי התלאות בדרך לחטיבה אני משאירה לפעם אחרת) וכל החזרות האלו שהיו הדבר הכי לא שגרתי, חירפנו אותו לגמרי...
הוא מאוד רצה להשתתף במופע והיה מאוד נרגש מכל העניין...היה לי ברור שהוא הולך לקחת חלק כמו כולם, אבל באותה נשימה זקוק להכי הרבה תמיכה והחזקה (אני מתה על המילה הזו)...
לצערי, בגלל מחסור בתמיכה הזו בסביבה הבית ספרית, הייתי צריכה שוב ללבוש את חליפת הלביאה שלי ויצאתי לדרך למלא את תפקידי...

לא היה קל, שאגתי הרבה (תכל'ס האריה שואג, אבל כמו בטבע הוא יושב לו בסבבה עם כל הגודל המאיים הזה שלו, עושה פן לרעמה ומחכה שאמא לביאה תעשה את כל העבודה)...שרטתי, טרפתי והבהרתי לכולם שזה הגור שלי ואני מגנה עליו...

יובל צריך הטרמה והכנה לדברים וכשהבנו ערב לפני המופע, שהוא אמור להחליף תלבושות תוך כדי התנהלות עם מיקרופון "מדונה" עליו, עשינו גם בבית חזרות על העניין, העיקר שירגיש בטוח ורמות החרדה ירדו (כן, גם שלי).

בערב המופע הסתובבתי בבית כמו משוגעת, הבטן כאבה לי, דיברתי עם מורת השילוב (ה-מ-ד-ה-י-מ-ה!) בערך מליון פעם לוודא שהיא בעצמה יודעת מה יובל צריך לעשות ואיפה צריך לעזור לו (סיכמנו שהיא תעמוד איתו מאחורי הקלעים ותסייע, זה בכל זאת קצת פחות פאדיחה מאמא שעומדת שם)...וכשהגיעה השעה, יצאנו לדרך...



היה מופע משעשע, יובל כל כך התרגש והיה מקסים!

כל הורה מתגאה בילד שלו באופן טבעי, אבל אני הייתי גאה בו גם על זה שלא ויתר, שרצה לקחת חלק בכמה שיותר קטעים במופע, שלמרות הקושי והשוני התעקש להיות כמו כל בני השכבה שלו...
קשה לפספס אותו, מעבר לעובדה שהוא הכי גבוה בשכבה מה שגורם לו לבלוט באופן טבעי, הוא קצת מפוזר והתנועות המוטוריות שלו מסורבלות וראו את זה בזמן שרקד...בעיני זה עושה אותו אפילו חינני יותר ולא הפסקתי לחייך לאורך כל הריקודים בהם השתתף (אני מתה על הילד הזה!)



(לצערי הייתי רחוקה מדי, היה חשוך מדי והמצלמה שלי לא מושקעת מדי...כך שחלק גדול מהתמונות יצא מעפן מדי...)

 






 
המופע היה מאוד מושקע, במעברים בין הריקודים וקטעי ההצגה שולבו קטעי וידאו וקליפים מדליקים ששודרו על מסך ענק לצד הבמה...



 
ובסיום היה מופע פירמידות מסורתי...(אנחנו עדיין בישראל, לא במצרים...)
מופע הפירמידות הוא בעצם מופע אקרובטיקה שמבצעים חלק מתלמידי השכבה, מעין מסורת שרצה שנים בביה"ס, מזכיר קצת את ההופעות של פעם...(אל תחפשו את יובל בתמונות)...






בסיום המופע, חיפשתי את מורת השילוב של יובל, רציתי להודות לה גם על התמיכה שלה בערב המיוחד הזה וגם על כל מה שעשתה למענינו ובמיוחד למען יובל במהלך השנים ובשנה האחרונה בפרט...

מכירים את זה שאתם פוגשים אנשים במהלך החיים וחלקם נכנס לכם ללב? אז היא אחת כזו...
מעבר לצניעות שלה, היא באמת רואה שליחות בעבודה שלה, השנה היא לקחה קורס בנושא אוטיזם כדי להבין יותר טוב את התחום. בכל פעם שהתקשרתי לעדכן אותה ולשתף אותה בדברים שקורים ליובל או עוברים עליו היא הודתה לי כל כך במקום שזה יהיה להיפך, היא התייחסה ברצינות כל כך רבה לכל פניה שלי ועשתה לא מעט דברים גם מאחורי הקלעים...הצלחתי לראות שינוי גם אצל יובל בדברים מסוימים שעליהם עבדה איתו...בקיצור, זו מישהי שהייתי רוצה לקחת איתי הלאה כי ברור שיובל היה נתרם ממנה...

בכל אופן, כחלק מההוקרה שלנו אליה, הכנו לה מתנה...את הרעיון ראיתי בפינטרסט וידעתי שיבוא יום ואעשה בו שימוש וזו היתה הזדמנות מעולה!! בחרתי מסגרת פשוטה יחסית כדי לתת פוקוס לתוכן של התמונה (למי שלא מבין, הידיים של יובל יוצרות צורת לב...לא מושלם אמנם, אבל אמיתי :))




מחר זה נגמר, מקבלים תעודות, ספר מחזור ואומרים שלום עם הפנים לשלב הבא...החטיבה.
ת'אמת? אני מתרגשת וגם עצובה...

*********************************

למשפחת הינשופים שלי הצטרפה השבוע ינשופה חדשה, ינשופה קונדיטורית עם התמחות בקאפקייקס...



ההצטרפות שלה תוכננה כבר מזמן ובכל פעם נדחתה מסיבות כאלו ואחרות, אבל כשהייתי צריכה להכין את עמוד ה"אודות" החדש לחנות האטסי וליצור משהו כדי לצלם תמונות שלי במהלך עבודה, חשבתי שזו הזדמנות טובה...

אז אתם מוזמנים לבקר בעמוד החדש בחנות האטסי, להכיר אותי עוד קצת וגם לראות את תהליך היצירה של הינשופה הזו :)

ג'וליה הינשופה זמינה כרגע רק בחנות המרמלדה, אבל אני מניחה שבקרוב היא תעלה גם לאטסי...

יום רביעי, 20 ביוני 2012

יומני היקר

אני זוכרת במעורפל מילדותי הרחוקה, סדרת טלויזיה (או משהו שכזה, אל תתפסו אותי במילה, זכרון זה לא הדבר החזק אצלי) בה רואים מחברת...יד כותבת וקול של ילדה קורא במקביל "יומני היקר..." התמונה הזו תקועה לי בראש...
בכל פעם שצמד המילים הזה מופיע בקונוטציה כזו או אחרת, אני נזכרת באותה תמונה...

כשהייתי נערה כתבתי יומן, מה יומן? מגילות! אבל זו לא אשמתי שלהורים שלי לא היה כסף לפסיכולוג והייתי במצב שהצריך שחרור...אז כתבתי (היום קוראים לזה "חפרתי")...בכל מקרה, היו לי עשרות מחברות ששימשו אותי כיומן...חפרתי המון...אני יודעת...
לרוב כתבתי בעטים צבעוניים, מדי פעם הוספתי תמונה ובעיקר הוספתי שרבוטים צבעוניים (מישהו אמר לבבות?) הייתי מעלה פה תמונות לדוגמה, אבל התוכן אישי מדי...אז תצטרכו לדמיין...או שלא.

לאחרונה אני נחשפת יותר ויותר לעולם היומנים היצירתיים (Art journals), אני נהנית מהצבעוניות והפרשנות האישית של כל יוצר לדברים שסובבים אותו בחייו...מדי פעם אני מפנטזת על פינוי זמן לעצמי לצורך הכנת יומן אומנותי שכזה אבל המרחק בין הפנטזיה למציאות...מאוד רחוק, לפחות אצלי...חוץ מזה שהיום כשאני חופרת כמעט לכל מי שמוכן להקשיב, היומן האישי נראה קצת חסר תועלת...

אבל, כשחגית, אחת היוצרות האהובות עליי, פנתה אליי בהצעה הקשורה בבלוג חדש שכולו סובב סביב יומנים יצירתיים, שמחתי מאוד על ההזדמנות לקחת חלק!
עוד שמחתי לראות שאני נמצאת ב"חברה טובה" של יוצרות נפלאות אליהן פנתה חגית בבקשה להענות למשימה הראשונה אותה היא מתכננת להעלות בבלוג החדש "יומני היקר"...

חגית שלחה לנו "דף הכרות" למילוי...וציינה שאם הילדים שלנו עשויים להנות מיצירת דף כזה, הם מוזמנים לנסות בכיף...אני כמובן לקחתי את ההצעה, ידעתי שיובל יאהב את זה...וכך ישבנו יובל ואני, ליצור את דפי ההכרות שלנו...




אני מאוד אוהבת את הדף של יובל, מלא בצבע והומור...זה לגמרי יובל :)
אני מקווה שאתם מצליחים להבין את מה שהוא כתב וצייר ואם תשימו לב, יש מספר מקומות עם כוכביות וחץ בתחתית העמוד...מאחורי הדף הוא כתב את ההסברים...
* במילה שחור הוא צייר אדם כהה עור ובכוכבית הוא הוסיף: "אני יודע שזה גזעני, אבל כל אחד רואה את זה מנקודת מבט אחרת". (יובל לא אוהב כשאומרים כושי, הוא תמיד מתקן אותנו ואומר: "אפרו אמריקאי או שחום עור!" יש לו איזה עניין עם הגזענות לפי צבע עור)...

**  במילה לבן הוא צייר את לובן העין והוסיף: "או קוטג'"

*** בציטוט הוא כתב: HERO UP או אף אחד לא מושלם והוסיף בכוכבית שזה משפט מתוך משחק :)

**** את הכוכבית הזו אני אוהבת במיוחד...בעיגול "צייר לי כבשה" הוא צייר סטייק (וגם כתב את זה מתחת בצבע)...והוסיף בכוכבית..."אני מעדיף את הכבשה במצב וול-דן (Well done)"

אני מאוד נהניתי להכין את הדף שלי ואני מקווה שיהיו עוד משימות שאוכל לקחת בהן חלק...
(אתם מוזמנים לקפוץ לבלוג של חגית, להוריד את דף הבסיס של המשימה ולהנות גם אתם מיצירה אישית!)

בינתיים, לקראת סיום שנת הלימודים ומתנות הפרידה...רציתי להכין למחנכת של יובל מעין דף חזותי עם משפט שאני מאוד מאמינה בו...מאחר והייתי בשוונג אחרי הדף החזותי של חגית, ניסיתי משהו בכיוון, אבל לא התחברתי לתוצאה...


אז ניסיתי משהו קצת אחר...אהבתי יותר את הפרחים מאשר את השאר...וגם זה נגנז...


ובסוף הלכתי לכיוון אחר לגמרי...שאיתו אני כבר קצת יותר שלמה...חשבתי שהצבעוניות של המילים מספיקה ולא צריך עוד קשקושים וקישוטים...
אין לי מושג אם המשפט הזה קיים כבר או לא...אבל זה משפט שאני מאוד מאמינה בו ומקווה שעוד מורים יהיו מעולים ולא רק טובים!




שאר המתנות הן תפורות וכדי לא לערבב מדיה אחת עם שניה...אכתוב עליהם בפוסט אחר :)
ובינתיים, שיהיה לכם יום צבעוני!

יום ראשון, 10 ביוני 2012

מעשה בשמיכה...

לפני קצת יותר משלוש שנים, הכרתי קבוצה מקסימה של בנות יוצרות...נפגשנו אחת לחודש ליצירה משותפת ועם הזמן הפכנו לחברות קרובות והמפגשים שלנו הפכו ליותר ממפגשי יצירה...הפכנו לקבוצה מגובשת שנהנית מהביחד גם אם יש בו רק קשקשת בלי יצירה...

כשאלכסנדרה, אחת מחברות הקבוצה ילדה את בנה השלישי (והמתוק!!) הציעה לימור, חברה נוספת בקבוצה שנכין לה שמיכת טלאים כשלכל אחת מאיתנו יש טלאי אישי אותו היא יוצרת...הרעיון התקבל פה אחד (טוב, כמעט פה אחד ;-)) וכך נפגשנו לנו באחת השבתות כדי להכין את השמיכה...
יצאה שמיכה משגעת! (אם יורשה לי לא להצטנע)...והכי חשוב...מיוחדת ויחידה במינה...


מפגש השמיכה ההוא לא היה מוצלח במיוחד עבורי, הגעתי אליו חצי עיוורת (התעוררתי עם עין יבשה מה שגרם לכאבים וטשטוש רציני)...והרעיון שלי להכין אפליקציה מלבד נגנז, אחרי שהבנתי שאם מכבסים את השמיכה, לא ממש ברור מה יעלה בגורל האפליקציה ולמה לי לקחת סיכונים?

הטלאי שלי עבר גלגולים רבים ובסופו של דבר צויר בצבעי אקריל...אני אוהבת את מה שיצא, למרות שזה לא התכנון המקורי...



וכך נמסרה המתנה...



הוספתי את הדובון הקטן למרות שקשה לי להחליט אם הוא יותר מכוער או יותר מפחיד...עבדתי בלי הדרכה, את הגזרה ציירתי לבד בלי יותר מדי התעסקות ויצא לי דובון שתוכנן להיות חמוד...מקווה שלרותם הקטן לא יהיו טראומות ממנו...



השבוע ילדה עוד חברה שלנו, אמיליה...ולאור ההתלהבות מהרעיון ביקשה גם היא שמיכת טלאים שכזו לתינוקת הקטנה...אתמול נפגשנו חברות הקבוצה לסיים את השמיכה ועכשיו נותר רק לחכות שאמיליה תקבל אותה כדי שאוכל להראות תמונות שלה...יכולה רק לומר שיצאה שמיכה משגעת לא פחות מזו של רותם התינוק!

ואם אני כבר מקשקשת על המפגשים, חייבת לשתף במשהו שגרם לי התרגשות (כי כזו אני, מתרגשת מדברים כאלו) אתמול לקראת סוף המפגש שאלה אותי ענת אם אחד החישוקים החדשים שעלו לחנות נעשה עבור XXXX (לא ביקשתי אישור לעניין, אז שמה ישאר חסוי בשלב זה), אמרתי שכן וכך למעשה גיליתי שאת החישוק הזמינה סקראפרית מאוד מוכרת בארה"ב, שמשתתפת בצוותי עיצוב מוכרים...
מאוד התרגשתי מהעובדה שאחת העבודות שלי, כזו שהוזמנה באופן אישי עם שם ותאריך (שאלו החישוקים הכי אהובים עליי) תלויה על קיר ביתה :)


*************
ולמשהו אחר...זוכרים שלפני שני פוסטים שיתפתי אתכם בהתלבטות שלי על חישוקי מובייל חדשים?
ובכן, קיבלתי תגובות גם פה וגם בפייסבוק והרוב החליט - חישוק מלא...

נכון לעכשיו העליתי לחנויות שתי דוגמאות, מקווה להעלות עוד בקרוב עם תוספות אחרות מלבד ינשופים - למרות שזה היה מתבקש :) 




אני ממשיכה לעבוד על "הממתקים של Buligaia", מתחילה לעבוד על מתנות סוף שנה וממשיכה להלחם עבור יובל לקראת שנת הלימודים הבאה...

עד הפוסט הבא, שיהיה לכם שבוע מעולה!