יום שלישי, 30 באוקטובר 2012

הדרכה - הדפס תחריט

טוב, אז אחרי שחפרתי לכם בפוסט הקודם על האומנות היפנית שראינו במוזיאונים ועל סדנת התחריט שיובל עשה במסגרת הסיור, הגיע הזמן להראות לכם הדרכה ביתית ליצירת הדפס תחריט (מוזמנות להכנס לפוסט הקודם לראות תמונות מהסדנה המקורית - המקצועית)..

מזהירה מראש, זה לא מושלם ולא מגיע לרמה של הדפס תחריט "מקצועי" או לפחות כזה שעושים עם מכבש של ממש, אבל זו פעילות כיפית שניתן לעשות לבד (לבעלות קאטלבאג ושאר מכשירי "מכבש")

אז מה צריך כדי להתחיל?
♥ משטח אקרילי כמו הלוחות האקרילים ששימשו פעם לאלבומים (אולי גם משטחי פלסטיק אחרים יתאימו, לא בדקתי...)
♥ מכשיר חד כלשהו, אני השתמשתי בחוד של מספרי ציפורניים ומכשיר ששימש אותי בעבר ליצירת פסי קיפול בנייר עד שנשבר לו העיגול בקצה.
♥ תמונה כלשהי אותה רוצים להדפיס.
♥ דף בריסטול בגודל שיתאים לתמונה או קצת יותר גדול
♥ "אמבטיית" מים (התמונה בהמשך)

♥ כמה דפים נקיים
♥ דיו בצבע רצוי (אני השתמשתי בשחור)
♥ מטלית לניקוי
♥ מכשיר "מכבש" כמו קאטלבאג ודומיו




עכשיו כשיש לנו את כלי העבודה, מתחילים...
מניחים את המשטח האקרילי מעל התמונה (כדאי להדביק את התמונה אל המשטח עם סלוטייפ כדי למנוע תזוזה). מתחילים לעבור על קוי המתאר בתמונה בצורה של חריטת פסים. באיזורים כהים בתוך התמונה כדאי לחרוט יותר ויותר, ככל שהחריטה תהיה עמוקה וצפופה, האיזורים האלו יהיו כהים ומודגשים יותר בהדפס.




כך נראית התמונה החרוטה בסופו של תהליך החריטה (מודה שקצת חיפפתי, כי היד כאבה לי, תהליך החריטה יכול להיות קצת מעיק ומכאיב, כי צריך להפעיל לחץ, ממליצה למצוא מכשיר שיש לו אפשרות אחיזה טובה, מספרי ציפורניים הם לא בדיוק אידיאליים כי הם צרים מבחינת האחיזה).



רואים את התמונה החרוטה?



מטבילים את דף הבריסטול באמבטיית המים שהכנו עד שהנייר רטוב, מוציאים את הנייר מהמים, מחזיקים אותו מעל הקערה עד שהוא מפסיק לטפטף (לא צילמתי את השלב הזה)



מניחים את דף הבריסטול בין כמה דפים ריקים ו"מגהצים" את הדפים לייבוש הבריסטול




מניחים את הבריסטול הלח בצד.



מטופפים עם הדיו על המשטח החרוט שלנו עד למילוי כל התמונה בדיו




כשהתמונה צבועה כולה בדיו, לוקחים את המטלית (אפשר להשתמש בחתיכת אל-בד) ובתנועות סיבוביות מורחים את הדיו על התמונה. התנועה הסיבובית גורמת לצבע להכנס היטב לחריצים החרוטים ובאותו הזמן מנקה את שאריות הדיו מסביב.



כדי להדגיש חלקים בהירים בתמונה, עוברים עם המטלית בעזרת האצבע על אותם חלקים שנרצה להבהיר




בשלב הזה יוצרים סנדביץ'. לוקחים את משטח A של הקאטלבאג, מניחים עליו משטח B, לוקחים את הבריסטול הלח שלנו, מניחים עליו בזהירות ועם כמה שפחות תזוזה את התחריט שלנו כשפניו פונים אל הבריסטול הלח (אולי כדאי להצמיד עם חתיכת סלוטייפ), לוקחים משטח B נוסף וכמה ניירות כדי לתת עובי (ניסיתי עם משטח C, זה היה עבה מדי...מציעה לכם לשחק עם העובי של הניירות שאתם מוסיפים כדי לבדוק את העובי המתאים לכם).
כשהסנדביץ' מוכן, מעבירים אותו בקאטלבאג, 2-3 פעמים.



וזהו, ההדפס שלכם מוכן, כל מה שנותר הוא לתת לבריסטול להתייבש לחלוטין ואז אפשר גם לצבוע...
זכרו שאם אתם רוצים לשמור על הכיוון המקורי של התמונה כדאי לצלם אותה הפוך ורק אז להעתיק אותה למשטח.



ניסיתם ליצור על פי ההדרכה? אתם מוזמנים לשתף בתוצאות :)

קולטורה יפנית והדרכה

אחד היתרונות בלהיות אמא של יובל, זו העובדה שאני יכולה להתלוות אליו לפעילויות בי"ס במקום הסייעת (שבטח אומרת לי תודה מליון ואחת פעם על כך שאני חוסכת לה הליכות או פעילויות מרדימות), אז פעילות "הכר את עירך" כבר עברנו יחד ולפני שבוע הגיע תור "פעילות מגמה במוזיאונים" (שזה יתרון מאאאגניב בשבילי כפנסיונרית של כיתת אומנות)...

במסגרת פעילות המגמה, נסעו תלמידי מגמת האומנות הפלסטית לסיור מוזיאונים בחיפה...התחלנו את הסיור במוזיאון טיקוטין (או כמו שקורא לו יובל - מוזיאון ניקוטין) לאומנות יפנית, האמת שציפיתי לתערוכה יפנית מסורתית גדושת גיישות ועצי דובדבן (או לכל היותר תמונות סמוראים מבצעים האראקירי), אבל בפועל זו היתה תערוכה קצת הזויה שנקראת "Double vision" עם מעט מאוד קשר לתרבות המסורתית היפנית.

היו שם מיצגים שהשאירו אותי עם מחשבות ותחושות מטרידות...
לדוגמה הסרטון הזה שנקרא ,God bless America והרעיון שלו אומר בעצם שאמריקה שולטת בכולם דרך הטלויזיה שנמצאת במרכז החיים של רובנו, בסלון...הסרטון הזה הוצג בלופ...ואת יובל שלי השאיר עם חרדות.
 


בנוסף, היתה שם עבודה של יוקו אונו (וידוי מביש, לא ידעתי בכלל שהיא אמנית, הכרתי אותה רק כ"אשתו של..."), עבודה מוזרה בשם Cut piece, העבודה הוצגה על שני מסכי טלויזיה, הגרסה הישנה משנת 1965 ולצידה הגרסה העכשיוית  (מצורף סרטון של הגרסה הישנה, בגרסה המודרנית, יוקו פשוט זקנה יותר, משוחררת יותר ובצבע)




ממוזיאון טיקוטין המשכנו למוזיאון חיפה לאומנות, להמשך התערוכה...לא היה פחות הזוי...
לצערי לא הורשנו לצלם בתוך המוזיאונים ולכן המזכרת היחידה שיש לי היא תמונה שצילמתי בפתח המוזיאון, מדובר בפסל ענק של דמות בחליפת אטום (הידעתם שיש אמן יפני שיוצר חליפות אטום כמיצגים?)



 
 


מיצג נוסף לא קל לעיכול (למרות שחזותית הוא נראה מעניין) הוא דגם של איזור יוקרתי בטוקיו שנקרא שיבויה אותו עיצבה קבוצת אמנים יפנים.
המקום סבל ממתקפת סופר - עכברושים שנקראים כך בגלל היכולות החיסוניות שלהם נגד רעל (רק שהג'וקים לא ישמעו על הרעיון) וקבוצת האמנים החליטה ללכוד אותם. אל המיצג במוזיאון מתלווה סרט וידאו בו רואים את הקבוצה במהלך נסיונות מטורפים ללכוד עכברושים, את הילדים זה מאוד שעשע, אותי זה די הגעיל.
אחרי שלכדו אותם, הרגו, פחלצו וצבעו אותם בצבעי פוקימון (כן, כן, העכברושים האלו אינם בובות, אלו עכברושים אמיתיים!) הקבוצה העמידה מיצג שמנסה להדגיש את השתלטות העולם המערבי עם דמויות כמו פוקימון, יחד עם השתלטות העכברושי העל האלו...


 
אחרי המראות ההזויים והתחושות המוזרות, הילדים קיבלו בונוס במוזיאון הילדים ממול ועברו סדנת הדפס בחריטה, את זה כבר יכולתי לצלם...

הילדים התבקשו להביא תמונות, אותם צילמה המורה והדפיסה בשחור לבן...
השלב הראשון בסדנה: "מעתיקים" את התמונה אל לוח פלסטי שקוף בעזרת חריטה במכשיר חד



השלב השני: לובשים סינר וכפפות ומורחים דיו שמנוני שחור על פני התמונה החרוטה
(למי שתהה לשונית, בדקתי...כפפות לובשים ולפעמים עוטים)



השלב השלישי: מנגבים את שאריות הדיו כדי להכניס אותו היטב פנימה לחריצים ותוך כדי מנקים את שאר התמונה



השלב הרביעי: טובלים בריסטול באמבטיית מים, מוציאים ומייבשים בין דפי נייר
 
 
השלב החמישי: מניחים את הדף הפלסטי החרוט והמרוח בדיו על הבריסטול הלח ומניחים על המכבש



השלב השישי: מסובבים את ידית המכבש ובכך מעבירים את ההדפס של החריטה אל הבריסטול



השלב השביעי: משוויצים בתוצר הסופי

 
 
זו התמונה המקורית שאותה העתיק יובל (היא יוצאת תמונת ראי אלא אם כן הופכים אותה לפני החריטה)
 
 
 
כשהגענו הביתה וסיפרנו בהתלהבות על היום האמנותי שלנו, הבעל העלה את האפשרות לעשות הדפס עם הקאטלבאג: זה לא כמו מכבש? הוא שאל ואני אמרתי וואלה, כמה טוב שהתחתנתי!

אז החלטתי לעשות נסיון ועל הדרך צילמתי הדרכה...אבל הפוסט הזה כבר מספיק ארוך, אז ההדרכה איך לעשות הדפס תחריט לבד...בפוסט הבא :)
 

יום שישי, 19 באוקטובר 2012

אני איומה...

אבל באמת! מה זה ההזנחה הפושעת הזו של הבלוג? לזנוח אותו ככה לחודש ויותר? לזנוח את הקוראים שלי (השניים ורבע קוראים שסובלים את החפירות שלי, אבל ככה לפחות בעלי לא מרגיש לבד).

אז מה היה לנו בחודש וקצת האחרונים? חגים...המון...יותר מדי...
חגים זה נחמד, חוץ מיום כיפור...שרק מעצם המחשבה עליו אני נכנסת לבאסה וחרדות האם אלוהים יתן לי פס לספר הנכון, אבל בין אם הם נחמדים או לא...מי צריך כל כך הרבה חופש רצוף עם כל כך הרבה אוכל? בשלב מסוים איבדתי צלם אנוש והרגשתי קצת כמו רובוט...


אז טוב שהם נגמרו (לפחות עד חנוכה) וכולם חזרו לשגרת חייהם ובכולם אני מתכוונת בעיקר לילדים שהתחילו קצת להתחרפן מעודף החופש ובלבלת ה"יום חול-חג-חג-יום חול".

בגזרת הגן חל שיפור, תודות לטבלת הקסם שהכנתי לגאיה..."אם תכנסי יפה לגן בלי להתלות לאמא על הרגל כמו קואלה ולמרוח לה על המכנס נזלת ודמעות, תקבלי כוכב! אחרי כמה כוכבים תקבלי הפתעה!" בשלב זה, הטבלה נוחלת הצלחה...גם המכנסיים שלי.

ואם נשאר לרגע בגזרת הגאיה, לקחתי אותה השבוע לשיעור נסיון בחוג לבלט, רציתי התעמלות אומנותית אבל החוג טרם נפתח...
תשאלו מה רע בבלט? כלום! זה מצוין וגאיה באמת אוהבת לרקוד ואם יורשה לי רגע להסחף בחוסר אובייקטיביות אז יש לה גם חוש קצב נהדר, אבל חשבתי שבשביל הטום בוי הקטנה התעמלות אומנותית תהיה מקום טוב להוציא אנרגיות כמו שצריך...זה או קפוארה, אבל פחדתי על המדריכים...


לשיעור הנסיון, בניגוד לשאר הדרדסיות הורודות והמטוללות (נו, שמלות הטול האלו שנראות כאילו שפכו עליהן יותר מדי עמילן)...הנינג'ה שלי הגיעה בטייץ אדום וחולצה צהובה והיתה הכי יפה ;-)
בתום השיעור נרשמה התלהבות הדדית שלה ושל המורה לבלט...נכון לעכשיו אנחנו ממשיכים בכיוון, לפחות עד שהיא תראה כמו עמוד חשמל מרקד (שזו הסיבה שבגללה אמא שלה נטשה את עולם הריקוד, עמודי חשמל רוקדים זה אולי חינני בסרט פנטזיה של דיסני, לא במציאות)...

לצערי נשארתי מחוץ לאולם, כך שתמונות המחשה אין, אבל יש לי תמונת יפיופה מהחג, זה גם משהו, לא?



בגזרת יובל (רגע, אני צריכה לוודא שמרפי לא שומע, כי הוא תמיד שם לי רגל!) השנה הזו התחילה טוב!
אולי זו העובדה שיש איתו המון ילדים חדשים בכיתה שעדיין לא רואים אותו כמו עוף מוזר (ואולי בכיתת אומנות כולם קצת עופות מוזרים אז הוא לא נראה חריג?), אולי זו העובדה שהוא מרגיש שנמצאים שם בשבילו ותומכים בו...אני לא יודעת עדיין לשים אצבע, אבל בינתיים זה טוב!

השבוע יצאתי איתם לפעילות "חפש את המטמון", כל קשר בין מציאת מטמון (לפחות אחד כזה שווה) לבין הפעילות עצמה הוא מקרי!
הכיתה חולקה לקבוצות וכל קבוצה עם המלווה שלה יצאה לסייר ברחבי העיר להכיר את ההסטוריה של המקום...יובל ביקש להיות בקבוצה שלי וככה מצאתי את עצמי עם קבוצה של 7 בנים (שזה כמעט כל הבנים בכיתה! כשאני למדתי בכיתת אומנות היחס בין בנים לבנות היה שווה...מה קרה להם עם השנים?)


בהתחלה קצת חששתי, רק בנים? ומה יקרה אם הם יעשו לי בלגן? יש לי פיוז קצר והפעילות עלולה להסתיים במורים מחפשים תלמידים תלויים על עצים...
אבל מסתבר שדווקא זכיתי! הם היו רציניים, שיתפו פעולה יפה, לא ייללו כל רגע שחם להם וקשה להם ו"אוף, כמה צריך ללכת", לא עצרו כל מילימטר כדי להצטלם בפוזת "דג אבו-נפחא" ובסופו של דבר סיימו ראשונים וגם זכו בפרס על ההצגה שהכינו בסוף הפעילות מתוך כל מה שלמדו בדרך...


ברוב סתימותי לא לקחתי איתי מצלמה ואת ההצגה (שהתקיימה במוזאון המקומי בסוף הפעילות) צילמתי בפלאפון, האיכות זוועה, אבל יש לי תמונות להתגאות בהן...יובל במרכז, משחק דמות של אחד ממייסדי העיר שמשיב לשאלות על העיר שהעלו "תלמידים מארצות אחרות שהגיעו ארצה באיזה פרויקט".



בשבוע הקרוב מחכה לנו עוד פעילות, סיור מוזיאונים...יובל עדיין לא מרגיש בטוח לצאת עם הסייעת שלו (למרות שהיא סופר מקסימה וסופר דואגת לו ואכפתית), אז יוצא שאני מרוויחה :)

ואם דיברנו עליי, אז אני יכולה לספר שאתמול עלתה לחנות בובה ראשונה מתוך ליין בובות שהתחלתי ליצור. המאפיין שלהן הוא פנים ריאלסטיות מצוירות בעבודת יד, בזמן שהגוף שלהן תפור ולא ריאליסטי בעליל...
אני אוהבת את התוצאה, בובה שהיא לא מושלמת במראה, שיש לה מראה קצת מוזר...המטרה היא שכל בובה כזו תהיה אחת ויחידה ולא תהיינה שתי בובות זהות.

מנסיונות העבר הבנתי שכדאי לי לצלם את הפריטים בהשוואה לגוף אדם או לחלק ממנו כדי שאנשים יבינו את הגודל וכך יצא שגאיה דיגמנה לי את הבובות...(תרשו לי רגע...חולה עליה!)

 
בנוסף לבובה עלו לחנות גם חישוקים חדשים ותמונות מצוירות...בובות נוספות בדרך...
 


 

בתכנון שלנו למחר, טיול לעכו...מה אתם מתכננים לעשות השבת?